• פסח לוט ומשמעותו

כל לומד תורה עם רש"י מכיר ויודע שתי מילים שהוסיף רש"י לפסוק על לוט – "... ויעש להם משתה, ומצות אפה ויאכלו" (בראשית י"ט ב) וכתב רש"י: "פסח היה".

לכאורה פירוש זה יש בו כדי תימהון –

1)       וכי מפני שנזכרו מצות ואכילתן, מדובר בפסח? ומדוע לא נאמר, שלוט אפה מצות מפני הצורך להאכיל את האורחים במהירות הרבה ביותר? (כך אכן פירש רד"ק, וראה בזה לקח חשוב בהכנסת אורחים, להגיש לאורחים משהוא לאכול במהירות).

2)       איזו משמעות יש לפסח לפני בני ישראל,ולפני יציאת מצרים – האם פירוש כזה איננו פוגע בייחודיות של פסח, כמציין את נס יציאת מצרים של עם ישראל?

אכן, תמהתי בנעורי רבות על עצם ההזדקקות של רש"י לפירוש כזה, שאחיזתו בכתוב נראית לכאורה רופפת. אמנם, יסודו של הפירוש במדרש חז"ל (בבלי, ראש השנה י"א ע"א, בראשית רבה פרשה נ'-כב), אולם רש"י אינו מביא כל מדרש, ומדוע נזקק למדרש, ששילובו בפשט מעורר תמיהות כל-כך רציניות?

והנה יום אחד, "פקחתי את עיני", וקראתי את הפרק כמו שהוא כתוב, וגיליתי כמה גדולים דברי חכמים ודברי רש"י. דווקא כשקוראים את המקראות עצמם בקריאה ישירה, לא דרך המפרשים, דווקא אז עולים דברי חכמים מתוך הכתוב,חמים וטריים כהופעתם הראשונית ("לחם חֹם ביום הלקחו", שמואל-א כ"א ז).

     בפרק הזה מתואר בית סגור, ובו משפחה ואורחיה לאחר משתה המצות. על פתח הבית מצילים המלאכים את יושבי הבית, מכים את אנשי העיר (סדום), ומוציאים את משפחת לוט אל מחוץ לעיר, בזכות הכנסת האורחים.

ההקבלות המרובות בין הפיכת סדום לבין מכות מצרים,ממש זועקות "פסח" – הבית הסגור, המלאכים המשחיתים-המצילים, כל הלילה אל הבוקר, עדי שחר עלה ושמש יצאה (הוא הוא לוח הזמנים של יציאת מצרים) – ועל הכל:"קומו צאו" – "ויתמהמה",שהם ביטויים יחודיים ליציאת מצרים. ביציאת מצרים נאמר: "ולא יכלו להתמהמה" – "כי גֹרשו ממצרים" – וגם ביציאת סדום לא יכול לוט להתמהמה כי המלאכים החזיקו בתקיפות (ואולי בכוח) בידו וביד אשתו וביד שתי בנֹתיו... ויֹצִאֻהו ויַנִחֻהו מחוץ לעיר" (י"ט טז).

את כל ההקבלות האלה ראו חז"ל לנגד עיניהם, ומדרשם הסיק את המסקנות. ואילו בעלי הפשט לא ראו זאת. בעלי הפשט (בדרך כלל) קוראים פסוק בהקשרו, ולא בקריאה סינכרונית של "מקבילות במקרא" – וזה אחד מן הדברים שבהם יתר המדרש על הפשט. כך עלה בידנו להבחין הבחנת עומק בין פשט למדרש.

הנה פרשתי לפניכם מטמונים אשר גיליתי בקריאה פשוטה, שמהם חשפתי את מקור המדרש ואת גדולתו – המדרש אכן קרא בפרק ביטויים מובהקים של יציאת מצרים – ביציאת לוט מסדום.

אכן "פסח היה".

האם פירושו של דבר, שכל זה היה בחודש האביב, עונת הפסח? העיון בפרק מכל צדדיו אינו מעלה שום סיבה לכך, ולפיכך צריך לומר, שגם במדרש יש שתי קומות – "הפשט שבמדרש" הוא הרעיון של "פסח", כהצלת משפחה אחת מתוך ההפיכה, בזכות הכנסת האורחים שהיא מידת בית אברהם, רעיון זה קדם ליציאת מצרים, ויצאו ממני שני עמים בני לוט, מואב ועמון. אלה הורחקו מלבוא בקהל לעולם, מפני שלא שמרו את מצוות לוט אביהם, שבזכותה ניצל מסדום,ולא קידמו את בני ישראל "בלחם ובמים, בדרך בצאתכם ממצרים" (דברים כ"ג ד-ז), ואף שכרו את בלעם נגדם.

ואילו "המדרש שבמדרש" מכניס אל הפרשה גם את התאריך של "פסח", ולא רק את הרעיון, ומכן בא המדרש שבגמרא: "בפסח נולד יצחק" (ראש השנה י"א ע"א, ולפי "הפשט שבמדרש", כל הקושיות שם בסוגיא, נופלות).

מעתה חייבים אנו לחזור ולהתבונן ב"פסח מצרים" של בני ישראל, שכבר קדם להם "פסח" לוט (עם בנותיו ובניו). אז יובן לנו בהבזק של הארה, כי ייחודו של "פסח מצרים" איננו בזה שהוא ראשון, אלא בהיותו פסח ישועה וגאולה של עם שלם, כשהוא יושב כולו ספון בבית, משפחה ומשפחה בביתה עם הפסח שלה, וכל כלל ישראל נושע למשפחותיו,וחוגג למשפחותיו, עד היום הזה.

אף על פי, ש"פסח דורות" הוא ישועת כלל ישראל וגאולתו לדורות, הוא שומר על יסודו המשפחתי ועל אופיו המשפחתי ממשפחת לוט,מבית אברהם. וגם כאשר נקבע פסח לדורות כ"קרבן ציבור" שדוחה שבת (ירושלמי, פסחים פרק ו' הלכה א'),לא פסק לרגע מלהיות "זבח משפחה", אמנם של כל המשפחות כאחד! התלמוד הירושלמי (שם) רואה בזה "קרבן ציבור" (וכן התוספתא פסחים פ"ד), בעוד הבבלי (פסחים ס"ו ע"א) משמיט את הלימוד של הלל הזקן מהיקש של "קרבן ציבור" (יעויין היטב בסוגיית הירושלמי, שמשום כך דחו את לימודיו של הלל, שהרי לתמיד יש קיצבה – שני כבשים ועוד שניים למוסף שבת –  ולפסח שבא בהמוני אדם וברבבות קרבנות אין קיצבה).

פסח  הוא קורבן מיוחד במינו – של כל עם ישראל – למשפחותיו.

ולבסוף – גם "הכנסת האורחים" של ליל הסדר, שמנוסחת אלינו בלשון  ארמית, כפי שנוסח בבבלי ("הא לחמא עניא") – מקורה האמיתי בפסח הראשון שבתורה, הלוא הוא "פסח לוט", שעיקרו הכנסת האורחים של בית אברהם, שבעבורה נתבשרה שרה ביצחק, ובעבורה ניצל לוט מסדום.

לפיכך, תנו דעתכם: "הכנסת אורחים" (בכסף ובממש), היא מעיקרי הפסח, וסוד ההצלה והישועה.