כ״ח בכסלו ה׳תשפ״ב (02/12/21) ,יואל בן-נון
אנו נמצאים עדיין בצומת ההיסטורית המופלאה של עליות לארץ ישראל מכנף דרום, שארית יהודי אתיופיה החוזרים לצור מחצבתם, ומירכתי צפון, העולים מרוסיה, שלרבים מהם סב או סבתא יהודים; חובה עלינו להודות ולהלל לה’ יתברך על הנס המופלא הזה שלא קרה כמוהו מעולם, באשר הוא מפורש בתורה “באחרית הימים” (דברים ד’, ל > ל’, א-ו) – במקום זה אנחנו מתקוטטים ומתפלגים על הדרכים הנכונות לקבל את פני העולים, ולהכניסם תחת כנפי השכינה.
ביחס לאחינו הנידחים העולים מדרום, אנו מחמירים פי כמה מאשר ביחס לאחים הרחוקים מצפון, כי לא נמצאה דרך להחיל עליהם את חוק השבות; אבל בזכותם של רבנים נפלאים היודעים לקרב, רוב רובם של הנידחים מאתיופיה כבר שבו בפועל לחיים יהודיים עוד שם, ועוברים תהליך מאיר פנים של גיור באהבה.
לעומתם, העולים מרוסיה מגיעים מתוקף חוק השבות, ומדינת ישראל קולטת אותם ככל יהודי העולה ארצה; לפיכך הגיור שלהם הוא בחירה אישית של כל אחד ואחת, והמקום היחיד בו מתאפשר גיור רחב ומאיר פנים הוא בצה”ל.
מערך הגיור הממלכתי, עם כל המאמצים המושקעים בתוכו, רחוק מאד מלקרב את רוב העולים והעולות מרוסיה וסביבותיה, והתוצאה הקשה כבר נמדדת בכמאה אלף זוגות של נישואי תערובת בישראל – עוד בראשית העלייה הזאת כתבתי והזהרתי, שכל המחמיר בגיור מקל בהתבוללות, כי ברור שהצעירים והצעירות יבנו משפחות, והן תהיינה משפחות של גיור כהלכה, או חלילה “ערב רב”, כלומר, משפחות מעורבות בלי גיור.
לכן, דווקא הרבנות הראשית הייתה צריכה להוביל את פתיחת שערי הגיור דרך רבני הערים, ולקבל את המתגיירים באהבה ובמאור פנים, מפני שהסכנה הגדולה ביותר לזהות היהודית בחברה הישראלית איננה נמצאת בפוליטיקה ממשלתית, ולא באידיאולוגיות חילוניות, אלא דווקא ברבבות הזוגות המעורבים, תוצאה הכרחית של ניסיונות לדקדק עם המתגיירים מעבר להלכה –
כבר כתב הרמב”ם (הלכות איסורי ביאה פרק יד, הלכה ב):
“ומודיעין אותו עיקרי הדת שהוא ייחוד השם ואיסור עבודה זרה (כגון, כנסיות) ומאריכין בדבר זה, ומודיעין אותו מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות ואין מאריכין בדבר זה, ומודיעין אותו עון לקט שכחה ופאה ומעשר עני, … ואין מרבין עליו, ואין מדקדקין עליו, שמא יגרום [הלחץ] לטורדו ולהטותו מדרך טובה לדרך רעה, שבתחלה אין מושכין את האדם אלא בדברי רצון רכים, וכן הוא אומר (הושע יא, ד): בחַבלֵי אדם אֶמשְכֵם [ואחר כך] בַּעֲבֹתוֹת אהבה”;
חובה לציין שאין גיור אלא כהלכה, וכל מסלול אחר איננו גיור, אלא טמיעה!
אבל ההקפדות הנהוגות כיום בלימודי הגיור ובמבחנים כמבחני רצינות, אינן תואמות להלכה אלא מחמירות מעבר להלכה! התוצאות הן רתיעה מגיור אצל רבבות מן העולים והעולות וילדיהם –
שגיאה חמורה ביותר תשגה הרבנות הראשית אם תפעיל סמכות (לפי החוק המוצע כעת) כדי לפסול דיינים מאיר פנים ומקצרי גיור, ותחזיר את היקפי הגיור לצמצום הנוהג כיום! את הפירות המרים של שגיאה זו נאכל כולנו בהיקף נישואי התערובת המסכנים את זהותנו כחברה יהודית במדינת ישראל.
זה אולי הרגע האחרון לעצור את נישואי התערובת, בגיור רחב.