בעולמו של הרב קוק לא הייתה סתירה בין 'תורה מן השמים' לבין 'תורת האדם' ותחיית 'האומה' בארצה, וגם לא בין מוסר ומצוות, ובין תורה ומדינה.
תורתו השלמה יכולה הייתה להכיל גם את הלל צייטלין, וגם את י"ח ברנר.
הלל צייטלין ויוסף חיים ברנר היו חברים מנוער, שפנו לכיוונים הפוכים. שניהם הכירו את 'האחדות הכוללת' בהגותו של רואה ה'אורות', וגם הגיבו בהערכה עמוקה, אך לא יכלו לקבל אותה מתוך יושר פנימי; צייטלין בחר בעם היהודי שבגולה, ב'פרדס החסידות והקבלה' – ברנר בחר בתחייה הלאומית החופשית בארץ ישראל, בספקנות עמוקה, ובדחיית כל ניסיון "לאחד את הבלתי מתאחד" – הרב יואל בן-נון לוקח את המשפט הזה מתגובת ברנר, ועונה לו בשם הרב קוק.
בחלק הראשון מוארת ההשראה ממקור אור אינסוף גם בהיגיון פרבולי (על בסיס של עיון מתמטי ופיסיקלי), גם בעיון מקראי, וגם בהארת הקודש ברוחו של הרב קוק.
בחלק השני – השראה וסמכות – מוסברת דרכו של הרב קוק באיחוד התורה והשכל, המוסר והמצוות, כלל ישראל וארץ ישראל, ומתוארת עלייתו לארץ ישראל והנהגתו הציבורית-תורנית.
בחלק השלישי מבואר האיחוד בין ההפכים בתוך "תורה מן השמים" אשר "לא בשמים היא",
בין סמכות ההלכה בדבר ה', לבין שיקול דעתם של חכמים,
וגם בין כהונה ומלוכה, תורה ומדינה, יהדות ודמוקרטיה.