ו׳ באדר ה׳תשע״ב (29/02/12) ,יואל בן-נון
ב”ה
עוד מן הזמן שועדת טל הגישה את המלצותיה, הגיתי והצעתי תוכנית חלופית, לפי הנחות היסוד הבאות:
צה”ל אינו ערוך לשילוב מסיבי של רבבות חרדים, בני ישיבות, ואם יחליטו פתאום להתגייס בהמוניהם בתנאים שהם יציבו, הוויכוחים האחרונים על הנשים ועל דמות הצבא והחברה, יתגמדו מול השבר הצפוי.
ראשי הישיבות החרדים אינם ערוכים לשירות צבאי של תלמידיהם אפילו במתכונת הסדר, או ‘שחר’, והנח”ל החרדי מתאים רק לחלק קטן מהציבור הזה.
פיקוד העורף זקוק לתגבור רציני, בתנאים של מלחמות עתידיות, ואף של אסונות טבע גדולים.
החרדים מוכיחים את עצמם בזק”א ובהצלה, והציבור הישראלי יודע להעריך את תרומתם.
להלן ההצעה:
מתוך 10 שבועות של חופש בישיבות כל שנה (=”בין הזמנים”) יוקדשו 6 שבועות לאימונים של פיקוד העורף, שיתקיימו ברובם בישיבות עצמן, ויכללו קורסי החייאה והצלה, חילוץ וטיפוס, כיבוי ואב”כ, ניווט וכד’. הישיבות שיסכימו להוביל את המבצע יקבלו תמיכה מוגדלת, קצת פחות מישיבות הסדר, או אפילו בדומה.
לאחר 6 שנים (גיל 24), אחרי שירות מצטבר של 9 חודשים, יעברו תלמידי העורף ליחידות מילואים של פיקוד העורף.
ההכשרה שיקבלו תלמידי העורף, תקנה להם מיומנויות ויכולות, שיאפשרו לרבים מהם לצאת אחר כך ולהתפרנס באמת. נוסף לכך, אולי תיעלם התופעה של טיולים חסרי אחריות של בני ישיבות בחופשות “בין הזמנים”.
לימוד התורה שלהם לא ייפגע כלל, וגם לא אווירת הישיבות. הציבור הישראלי ברובו הגדול יקבל בברכה ובהקלה את המסלול הזה, וצה”ל לא ייאלץ לשנות את אופי היחידות הכלליות, באופן שהציבור הרחב איננו יכול לקבל.
כך אפשר לפרק בחכמה עוד מוקש ענק בחברה הישראלית. האווירה כיום בשלה לפתרון כזה.
די בשלושה-ארבעה ראשי ישיבות חשובים, כדי שאחריהם יתייצב הרוב, בקצב שצה”ל יתקשה לעמוד בו. ההיסטוריה הישראלית תזכור לדורות מפעל שכזה, על כל השלכותיו לאחדות האומה.
השלב הראשון חייב להיות מו”מ שקט עם ראשי ישיבות חשובים מעטים, בלי שום פרסום. אחר כך, המציאות כבר תעשה את שלה. אין לי ספק בהצלחת המפעל הזה אם רק יצא לדרך, בע”ה.
בברכה רבה
יואל בן-נון