האם תפקירו ילדה יהודית בתחרות 'מלכות יופי', לאבדון גמור בחיק מלך נכרי שזקוק כל לילה לנערה בתולה, רק למען הסיכוי להציל המוני יהודים מהשמדה, "בעת ההיא"? האם תסכימו? לקבל אל כתבי הקודש מגילה כתובה עברית יפה, שבכוונה ברורה אין בה שם ה' בשום צורה ואופן – "רֶוַח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר"

האם תפקירו ילדה יהודית בתחרות 'מלכות יופי', לאבדון גמור בחיק מלך נכרי שזקוק כל לילה לנערה בתולה, רק למען הסיכוי להציל המוני יהודים מהשמדה, "בעת ההיא"?
האם תסכימו? לקבל אל כתבי הקודש מגילה כתובה עברית יפה, שבכוונה ברורה אין בה שם ה' בשום צורה ואופן – "רֶוַח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר" –
שום ביטוי של תפילה גם בשלושה ימי צום –
שום רמז לפסח ולחג המצות בימי הצום –
שום ביטוי של קדושה, גם לא הסבר מדוע מרדכי "לא יכרע ולא ישתחוה" –
שמות נכריים כמו מרדכי ואסתר (אלילים בבליים!) –
מגילה שארץ ישראל לא נזכרת בה, וירושלים היא מקום שפעם היה?
אם תגידו כן – לא אאמין לכם!
שום סמכות רבנית בשום דור – חוץ מאנשי הכנסת הגדולה מאותה תקופה – לא היו מסכימים לקבל את המגילה הזאת, ולא את ימי הפורים!
חובה להבין: בעומק המשמעות, פורים ופסח סותרים זה את זה לחלוטין –
פורים הוא נס הצלת הגולה מהשמדה תוך ויתור מפורש על כל ביטוי חיצוני של קדושה, תפילה, וגם של ארץ ישראל וירושלים (בניגוד חריף לעזרא ולנחמיה ולדניאל באותה תקופה), וגם הצום בימי הפסח לא היה מקרי –
מרדכי אמר לאסתר: "כי אם החרש תחרישי בעת הזאת, רֶוַח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר, ואת ובית אביך תֹאבֵדו ..." – ואסתר אמרה למלך: "כי נמכרנו אני ועמי להשמיד להרוג ולאַבֵּד, ואִלוּ לעבדים ולשפחות נמכרנו החרשתי, כי אין הצר שֹוֶה בנזק המלך" –
אני מסרב להחריש ואני צועק בקול רם בבית הכנסת – לא! – עם שמיעת המילה "החרשתי" – לא!
אינני משתתף בכל הצעקות נגד 'המן', כי שום 'המן' לא מתרגש מהן – רק 'לא נחריש'!
האמירה של אסתר מפורשת ומדויקת ופירושה אחד: אין לנו פסח ולא חירות, לא יציאת מצרים ולא תורה של עם עצמאי, ולא נילחם למנוע עבדות – רק לחיות אנחנו מבקשים!
בדיוק זאת הסיבה לקביעת חז"ל שאין אומרים הלל בפורים, כי היהודים בגולה נשארו "עבדי אחשורוש" – אנחנו לא שם ברוך השם – אנחנו נלחמים על עצמאותנו!

נפסק בשולחן ערוך (אורח חיים תרצ ב), שאם השמיט הסופר מילים בכתיבה עד חצי המגילה, והקורא קרא בעל פה, יצאו ידי חובת קריאה; הרמ"א הציב סייגים וביניהם, שלא השמיט עניין שלם –
שאלתי תלמידי חכמים:
אם סופר החליט לא לכתוב שתי מילים מסיבה עקרונית – האם אפשר לקרוא במגילה ולהוסיף את שתי המילים בעל פה? אמרו לי: לא! מגילה כזאת פסולה.
אמרתי להם: אנו חיים בדורות שאחרי השואה, ו'המן הנאצי' מחק מכל המגילות של כל היהודים בעולם את המילים "ביום אחד", וביצע את גזירת "המן האגגי" בדיוק מחריד: "להשמיד להרֹג ולאַבֵּד את כל היהודים מנער ועד זקן טף ונשים – ושללם לבוז"; הכסף היהודי מימן את ההשמדה, ושום אסתר ושום מרדכי לא יכלו להשפיע ולעצור...
האם פורים כנס הצלת הגולה עוד רלבנטי לחיי היהודים בזמן הזה?
האם לא צריך לכתוב את מגילת השואה ונס התקומה של עם ישראל בארצו "לעת הזאת"?

אסתר המלכה לא רצתה מלחמה כלל, רק "להשיב את הספרים" של "המן האגגי", אבל המלך הסביר לה שאין דבר כזה ב-127 מדינה, כי אם יבטלו 'דת' אחת מ'דתי' המלך, שום אדם לא ישמור על שום 'דת' שתהיה קשה בעיניו –
כל מה שהצליחו מרדכי ואסתר לקבל עם הטבעת היה רשות ליהודים "להִקָהֵל ולעמֹד על נפשם" ליום אחד, ובשושן עוד יום אחד, ורק להתגונן מול "כל חֵיל עם ומדינה הצָרים אֹתָם ..."!
אחרי שמחק 'המן הנאצי' את המילים "ביום אחד" מכל המגילות בעולם היהודי, כך שגם אם הן כתובות הן באמת מחוקות, ואחרי שנתלו בנירנברג עשרה פושעי מלחמה נאציים בכירים, נתנה עצרת האומות המאוחדות לעם היהודי זכות קבועה על פי החוק הבינלאומי להתגונן מפני כל הצרים אותנו, כל יום, כל השנה וכל שנה! זאת המשמעות העיקרית מבחינת החוק הבינלאומי – 'דתי המלכים של היום' – שיש להחלטת האו"ם על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, אחרי השואה וחורבן הגלות.
מי שחושב שפורים עוד רלבנטי לחיי היהודים "בכל מדינה ומדינה", פירוש מחשבתו הוא, שפסח ויציאת מצרים אינם רלבנטיים, והם זיכרון מופלא לנס עתיק, ותקווה לגאולה בעתיד –
מי שמבין, שפורים הפך ליום זיכרון של נס הצלת הגלות שהייתה ואיננה, יכול לחזור לפסח, ליציאת מצרים, ולנס קיבוץ גלויות במדינה יהודית חופשית ועצמאית!
לזכור בימי הפורים את הגלות – מ"המן האגגי" עד 'המן הנאצי' – ולא לשכוח!
אבל לא נחריש עוד על מכירה לעבדות, ונחוג רק חירות של פסח ויציאת מצרים יחד עם עצמאות של מדינת קיבוץ הגלויות.