כ׳ באב ה׳תשפ״א (29/07/21) ,יואל בן-נון
אני מציע חוק הסדרה מוסרי –
כלומר:
בכל מקום שהריסת מבנה שנבנה בלי אישור על קרקע שהוכרה כפרטית, לא תביא להחזרת הקרקע לבעליה מכל סיבה שהיא – המבנה לא ייהרס, המדינה תפעל להסדרה, ובעל הקרקע יקבל פיצוי כספי מוגדל.
הסבר:
הריסת בתי ערבים או מתנחלים בשנים האחרונות, באום אל-חיראן בנגב, או בבית-אל, בעפרה ובעמונה, כמו בגבעת האבות, לא הביאה להחזרת הקרקעות לבעליהן, כי בתוך יישוב קיים או בצמוד לו לא יוכל בעל הקרקע לעשות בה שום שימוש – המדינה לא תוכל לשווק קרקעות למתיישבים יהודים בתוך יישוב בדואי או בצמוד לו, ותושבי כפרים ערביים לא יוכלו לעשות שום דבר בקרקע הנמצאת בתוך יישוב יהודי או בצמוד לו!
ולכן –
פינוי משפחות והריסת בתים כאלה הוא מעשה בלתי מוסרי בעליל, שנועד רק להפעיל כוח ולהעניש עוברי עבירות בנייה בשם ‘החוק’, מבלי שבעלי הקרקעות יוכלו לשוב אל אדמתם – באום אל-חיראן גם נהרג אדם בעת ההריסה, מפני שנחשד בטעות בכוונה לדרוס.
בכל מקרה כזה נדרשת הסדרה מוסרית, כך שבעלי הקרקעות יקבלו פיצוי כספי במקום לצפות בהרס אלים, שפירושו, כדברי האשה השקרנית במשפט שלמה (מלכים-א ג’ כו): “גם לי גם לך לא יהיה”!
צדק מוסרי כזה לא נעשה בימי ממשלות נתניהו, לא ביישובי בנימין ולא בנגב, והליכוד לא נקף אצבע למניעת ההריסות ההן, שאני לא יכול לשכוח אותן –
האם תשכיל ממשלת בנט-לפיד לכונן הסדרה מוסרית כזאת, ולמנוע הרס אלים ובלתי מוסרי בשם ‘החוק’ העיוור?
גם בית המשפט הגבוה לצדק היה יכול להפעיל שיקול של צדק בסיסי בבואו להכריע בתביעות של בעלי קרקעות, שלעולם לא יוכלו לשוב אליהן – זה בוודאי בסמכותו כבית משפט גבוה לצדק גם בלי חקיקה מפורשת, וזה הרבה פחות, והרבה יותר מתבקש, מהתערבות בחקיקת הכנסת במקרים אחרים. בג”ץ יכול היה לדרוש מהמדינה תשובה אחראית ומנומקת על השאלה, מה תעשה המדינה בקרקעות הבתים ההרוסים בנגב? האם יש סבירות לתוכניות הבנייה הצפופה בביר הדאג’? האם שיקולי ביטחון ימנעו מבעלי הקרקעות לבנות בעמונה מול עפרה? מה יוכלו ערביי הכפרים לעשות בקרקעות שבתוך בית-אל, עפרה וגבעת האבות?
מזמן איבדתי אמון בצדק של בג”ץ, אבל הממשלה הנוכחית והכנסת (גם אם הליכוד יצביע שוב עם המשותפת) עדיין יכולים לתקן.