כ״ה בטבת ה׳תש״פ (22/01/20) ,יואל בן-נון
לכבוד ‘יום השואה הבינלאומי’, 75 שנים לשחרור מחנות המוות, מגיעים השבוע לירושלים מלכים ונשיאים, ראשי ממשלות ונסיכים, ובראשם נשיא רוסיה, סגן הנשיא האמריקני (רפובליקני), וגם יושבת ראש בית הנבחרים (דמוקרטית), ולצידו של נשיא רוסיה, גם נשיא אוקראינה (וביניהם כבר מתנהלות שיחות שלום לסיום מלחמת הדמים שם) – קראתי את רשימת השמות של 45 המשלחות, ו’פחד ורחב לבבי’ –
למיטב ידיעתי, לא היה מאורע כזה בירושלים מעולם, שבאו מלכים ונשיאים כֹּה רבים “פתח שערי ירושלים” (לא לחורבן חלילה כמו בנבואות ירמיהו, ולא לכבוד כובשים זרים, אלא) לכבוד ירושלים בירת מדינת ישראל כמדינת העם היהודי הניצול מחורבן השואה באירופה.
אנחנו כדרכנו עסוקים בשטויות הקטנות ובמריבות הטיפשיות של הבחירות השלישיות, וכדרכם של ‘בני ישראל’ לא מפסיקים להתלונן, ואני שואל את עצמי:
‘מה היה אומר הנביא ישעיהו’?
האם זו דוגמה ראשונה לקיום הנבואה “באחרית הימים”?
הייתכן באמת, שירושלים כולה הופכת להיות כסא ה’ כנבואת ירמיהו (ג’, יז):
“בעת ההיא יקראו לירושלִַם כסא ה’, ונקוו אליה כל הגוים לשם ה’, לירושלִַם,
ולא ילכו עוד אחרי שְרִרוּת לִבם הרע”!
‘הספקן’ היהודי שְׂבַע המרורים והתלאות, שעדיין מקנן גם בנבכי ליבי, מזהיר אותי ומתרה בי –
‘אל תלך שולל אחרי סרט תעתועים כזה, כי את חזון ישעיהו לקחו מנהיגי האומות לניו יורק, ושם חרתו אותו על שערי האו”ם, ומשם הם יורים כל שנה את חיצי שנאתם אלינו, בהשראת אויבינו ושונאינו שבכל מקום, מבלי לכתת שום חרב ושום חנית; ובאירופה הם מובילים נגדנו תביעות של משפט רשע על פשעי מלחמה שפושעים נגדנו אויבינו – אל תשלה את עצמך, ואל תלך שולל’.
ושוב ניעור זיק ‘התקווה’, ולוחש –
‘גם אל תלך שולל אחרי הפסימיות והייאוש המוכרים כל כך בקרבנו, ו”מי יודע יָשוּב ונִחָם, והשאיר אחריו ברכה… לה’ א-להיכם”?’ (יואל ב’, יד)!
ואז מתעורר בי ‘השכל האמצעי’, המאזן בין פורענות לנחמה, ואומר –
‘לו רק יֵצֵא ממפגש מופלא שכזה כיתות חרבות אחד, במקום אחד בעולם, והתייצבות יותר נחושה נגד שנאת ישראל המרימה ראש בעולם ‘התרבותי’ – והיה זה שכרנו’!
‘יהי רצון מלפני ה’ – הלוואי אמן’.