הגליל המקראי מוכר לאורכו, מצפון לדרום, מן הלבנון עד לעמקים, כשהרי הגליל כגוש אחד נמצאים בין עמק עכו לבין עמק הירדן והכנרת – ההבחנה של חז"ל בין גליל עליון וגליל תחתון לא נזכרת במקרא, וגם הר מירון לא נזכר כלל!
נחלות שבטי הגליל מסודרות מצפון לדרום – מנשה בבשן ממזרח; דן, נפתלי ויששכר בעמק הירדן ובגליל המזרחי, מול אשר וזבולון בעמק עכו ובגליל המערבי – ודווקא הר תבור הוא המפגש בין הנחלות של שבטי הגליל, כפי שנרמז כבר בחתימת התורה, בברכת משה (דברים ל"ג, יח-יט):
"ולזבוּלֻן אמר: שְׂמַח זבוּלֻן בצֵאתֶךָ, ויִשָׂשכר באֹהליך;
עַמים הר יִקרָאוּ, שם יִזבחוּ זִבחֵי צדק,
כי שֶׁפַע יַמים יִינָקוּ, וּשְׂפֻנֵי טְמוּנֵי חול".
שפע האוצרות מחופי הים הגדול ומן הכנרת יעלו למפגשי חג בהר תבור (בזמן שחז"ל קראו לו 'היתר במות'), על ידי שבטי יששכר ממזרח וזבולון ממערב, וגם המתנדבים להילחם עם ברק נגד סיסרא מבני נפתלי ומבני זבולון, יעלו להר תבור לפי קריאתה ושירתה של דבורה הנביאה (שופטים ד' וה').
רוב הסיורים המצולמים נעשו כחלק מתוכנית הלימודים של המכון הגבוה לתנ"ך.