קו התהום

ח׳ בשבט ה׳תשפ״א (21/01/21) ,יואל בן-נון

גבולות לביקורת פומבית

בימיו של יצחק רבין ז”ל כראש ממשלה לקחתי על עצמי תפקיד לא קל לשמש חוליית קשר ישיר ואישי בין המתיישבים ביהודה ובשומרון לבין ראש ממשלת ישראל, לפני ובמיוחד אחרי הסכמי ‘אוסלו’ עם כל המתח והסכנות שנוצרו אז בשטח. אמרתי אז ליצחק רבין, שאני פוטר אותו מלענות לכל מכתב שלי, ורק שייקח את הדברים לתשומת לב של מקבל ההכרעות החשובות ביותר. כתבתי יותר מ-200 מכתבים, וקיבלתי תשובות בודדות, ובעיקר פגישות אישיות חשובות עד מאד.

אחרי פיגוע קשה סמוך לצומת הזכוכית בצפון חברון כתבתי לרוה”מ מכתב מחאה נגד התבטאויות של קצינים בכירים בתקשורת שראיתי בהן פגיעה בביטחון מדינת ישראל ואזרחיה, מפני שגם האויב קורא ושומע תקשורת ישראלית, וכנראה אף יותר מהישראלים עצמם. זמן קצר אחר כך התקשרו אלי קצינים בכירים כדי להסביר ולהתנצל – לא הבנתי והתקשרתי לאיתן הבר ז”ל (ראש הלשכה של יצחק רבין ואיש הקשר שלי אליו), ואז התברר לי, שיצחק רבין אמר לאיתן הבר:
‘יואל צודק, הפץ את מכתבו לקצונה הבכירה, שילמדו לשתוק’.

בשנים האחרונות מתנהלת ביקורת קשה וחושפנית בתקשורת על מצבם של כוחות היבשה בצה”ל, ובעיקר יחידות המילואים לעת חירום, עד כדי פירוט מדויק של הצפוי בזמן מלחמה להן ולכולנו, ללוחמי המילואים אם יידרשו לתמרון יבשתי בעזה או בצפון, ולעורף הישראלי כולו – המוביל העיקרי של כתבות ביקורת אלה הוא אלוף (במיל.) יצחק בריק, שכותב כאילו אין אויב קורא ומבין.

יש מה להעיר על תוכן ביקורתו הנוקבת מפני שבמכוון הוא מצייר תמונה חלקית של כוחות צה”ל, למשל, פעילות חיל האוויר נעדרת לחלוטין מתיאורי הקרבות הצפויים שהוא מתאר במלחמה עתידית, וגם לא נזכרת כלל האפשרות להכשיר במהירות כוחות מילואים ייעודיים בשלב הראשון ללחימה, בזמן שהסדירים ויחידות מילואים מעטות השומרות על רמת אימון וכשירות טובה ינהלו את המערכה, עד שיצטרפו כוחות מילואים נוספים.

אבל אני מעדיף לצאת מנקודת מוצא, שלפיה הכל נכון בביקורת החמורה הזאת של אלוף (במיל) בריק, וכל פעם שאני קורא אותה אני חושב על המודיעין של נסראללה ועל המודיעין האיראני שקוראים מאמרי חינם אלה בעיון רב ומגישים חוות דעת מקצועיות לממונים עליהם –
בטני מתכווצת שוב ושוב לנוכח הפגיעה הקשה בביטחון המדינה!

אינני מצליח להבין איך מתירים לפרסם כתבות כאלה, שהאויבים מפיקים מהן מידע רב ומעודכן בחינם, רק מפני שאסור להשתיק ביקורת חשובה בנושאים כה חמורים –
ואז עולה בי הרהור: אולי זה חלק מתרגיל הונאה ישראלי מתוחכם, שמטרתו להטעות אויב פוטנציאלי ולהביאו למהלכים מוטעים, טקטיים ואסטרטגיים?

למרבה הצער זה לא מתקבל כלל על הדעת, בעיקר מפני שלפחות חלק ניכר מהעובדות המתוארות בביקורת הן נכונות ככל הנראה, וקשה מאד לראות בהן חלק מהטעיה מודיעינית מכוונת.

מה שגלוי לעין במאמריו של יצחק בריק זו החרדה שלו מפני מחדל חמור שעלול להיחשף רק לעת מלחמה והוא עלול לגבות מחירים כבדים בחיי אדם הרבה יותר ממחדל יום הכיפורים – אני מבין שיצחק בריק אומר: ‘לא מקשיבים לי בדיונים פנימיים, ולכן לא ארפה מביקורת ציבורית עד שמישהו יזדעזע ויתחילו לתקן לפני שיקרה אסון – וגם אם איש לא יקשיב ולא יתקן, לפחות יידעו הדורות הבאים שהיה מי שהזהיר…

אכן, זו מוטיבציה המוכרת לנו ממחאות נביאי ישראל מול המנהיגים בסוף ימי בית ראשון, ואפילו הם לא הצליחו לשכנע; הדברים נשמרו לדורות ‘למען יקראו וייראו’.
אבל הנזקים של הביקורת הגלויה הזאת הם חמורים לא פחות ממצב כוחות היבשה, בפרט כוחות המילואים, והם –

האויב קורא לומד ומבין, ונערך בהתאם.
המוטיבציה של האויב ותקוותו להביס את צה”ל במלחמה עתידית, עולה.
האמון של מפקדים וחיילים בכוחות היבשה בפיקוד הבכיר של צה”ל, מתערער.
המוטיבציה של חיילים ומפקדים לתת את הכל להצלת המדינה ואזרחיה בעת חירום, נפגעת.

הסיכוי שמישהו ‘יעבור לדום’ מקריאת מאמרי הביקורת האלה, ויתחילו לזרום תקציבי עתק לשיקום מערכי המילואים וציודם, הוא אפסי – ואילו הפגיעה בביטחון המדינה ואזרחיה (ואני בכללם) היא קשה וחמורה, לדעתי.ח׳ בשבט ה׳תשפ״א (21/01/21) ,יואל בן-נון הוסף תגובה חדשה
יש קוד ידוע במדינות דמוקרטיות, שעל פיו מכבדים את ההכרעות בקלפיות, במוסדות הנבחרים, ובמערכות המשפט, גם אם יש ‘בטן מלאה’ נגד הכרעה כזאת או אחרת.

אבל בשעות משבר, הקוד נשבר –
כשדונאלד טראמפ נבחר לנשיא פרצו הפגנות מחאה קשות ברחבי מדינות אמריקה, והן נמשכו במאבקים משפטיים ופוליטיים להדחתו עד כדי החלטה בעד הדחה בבית הנבחרים, שנעצרה רק בסנאט. אמריקה הדמוקרטית לא יכלה להשלים עם בחירתו.
אבל הם נשארו על שפת התהום, ולא התרסקו.

כשדונאלד טראמפ הפסיד בבחירות כעבור ארבע שנים, הוא ורוב תומכיו לא יכלו לקבל את ההכרעה, וטראמפ התבצר בטענה שהבחירות זויפו – ברור היה כבר בספירת הקולות שטראמפ חשד בשקי ההצבעה בדואר, ובאמת רובם היו נגדו. אבל מרגע שכל ועדות הבחירות ובתי המשפט דחו את טענותיו, לא נמצא מי שירגיע אותו.

טראמפ התבצר בשארית תקוותו בכך, שסגנו ימנע את אישור תוצאות הבחירות בגבעת הקפיטול, ויחייב חקירה של טענות הזיוף. סגנו לא הסתיר את דעתו, שצעד כזה חורג מסמכותו והוא לא יעשה זאת –
זאת הסיבה שטראמפ קרא לתומכיו אל גבעת הקפיטול ושלהב אותם לעצור את ההצבעה. אילו רק הפגינו בחוץ בזעקות מחאה קשות, ויחד אתם עוד רבבות מפגינים ברחבי אמריקה, עדיין היה נשמר הפילוג הקשה בחברה האמריקנית על שפת התהום.

אבל ברגע שפרצו תומכי טראמפ פנימה בצעד אחד מעבר לשפת התהום, ‘כבשו’ את הקפיטול, וגרמו ל-5 הרוגים – הם בעצמם הפילו את נשיאם לתהום.
אני זוכר תחושות דומות אצלנו אחרי ‘המחתרת היהודית’, וחמור מזה, אחרי רצח רבין – כאשר נאבקים על שפת התהום, די בצעד אחד כדי להחריב עולם ומלואו.

אחרי בחירתו של דונאלד טראמפ הרגשתי חובה לברך – לא את טראמפ אלא – את ריבון העולם, מפני שעצם מועמדותו של איש על גבול השליטה העצמית נראתה לי בלתי סבירה בעליל; לכן ראיתי בזה את יד ההשגחה העליונה, וברכתי בשם ובמלכות, ‘ברוך אתה ה’… הטוב והמטיב’ – ראש ישיבה חשוב ששמע אותי כעס ומחה, וגם שאל אם יקרו אסונות כתוצאה מבחירתו, תברך ‘דיין האמת’??

אמרתי לו, אולי!

כאשר העביר טראמפ את ההכרה האמריקנית במדינת ישראל מתל אביב לירושלים באיחור של 70 שנה, והעלה את השגרירות האמריקנית משער הגיא לרמת רחל, שמחתי שברכתי ‘הטוב והמטיב’ בעוד מועד –
כאשר הכיר טראמפ בשם האומה האמריקנית ברמת הגולן כחלק מישראל באיחור של 52 שנה, שמחתי שוב שבירכתי ‘הטוב והמטיב’ בעוד מועד –
כאשר הודיע טראמפ שגם ההתיישבות היהודית ביהודה ובשומרון איננה מנוגדת לחוק הבינלאומי, ואיננה ‘פשע מלחמה’ חלילה (כפי שמאשימים כל ממציאי ‘המדינה הפלסטינית’ שכאילו כבר הייתה בשטח מימות עולם), נשמתי לרווחה, ושוב שמחתי שברכתי ‘הטוב והמטיב’ בעוד מועד –

כאשר פתח טראמפ את שערי ההסכמים הגלויים של מדינת ישראל עם מדינות המפרץ שמעדיפות את המסחר ואת חיי המעשה על פני הקנאות האידיאולוגית, אמרתי שוב לעצמי, ששום נשיא אמריקני אחר, נורמטיבי והגיוני, לא היה מעז לעשות את כל אלה, כי בהנהגת העולם יש רבים, שאינם אנשי מוסר וערכים, ורק איש כמו טראמפ מסוגל לעמוד מולם, ולקבל הכרעות היסטוריות לטובת מדינת ישראל –
בכל אלה לא ברכתי את האיש דונאלד טראמפ אלא את ריבון העולמים, שהושיב אותו על כס הנשיאות החשוב בעולם –אולם כאשר פרצו חסידיו המשולהבים לגבעת הקפיטול, ונהרגה אשה מהם וגם שוטר, ועוד שלושה מתו בתוך המהומה – ברכתי בשם ובמלכות, ‘ברוך אתה ה’… דיין האמת’!

בהלכה ברור, שחייבים לברך על הרעה כשם שמברכים על הטובה – אני מתפלל שמדינת ישראל לא תשלם מחיר יקר על צעדו של טראמפ לעבר התהום.

קו התהום – פרק ב’

קוד ידוע ובלתי כתוב במדינת ישראל (ובמדינות דמוקרטיות אחרות), שלא נכון ולא ראוי לנהל משפט נגד נשיא או ראש ממשלה ואף לא שר ומנהיג תוך כדי כהונתם בתפקידם, מפני שניהול המשפט יפגע בתפקידם הציבורי, ואחריותם הציבורית תפגע בניהול משפט תקין, ולכן – או דוחים את המשפט – או המנהיג מתפטר במסגרת ‘עסקת טיעון’.
היחיד שלא מוכן לקבל התפטרות ב’עסקת טיעון’ הוא ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו.

מן הרגע בו החלו החקירות, דרך גיבוש כתבי האישום והגשתם, ואף תוך כדי תחילת המשפט, נשמעת בבירור ההצעה ל’עסקת טיעון’, ולא רק ברמזים – היועמ”ש חזר פעמים רבות בקולו הוא על הנכונות והפתיחות שלו ל’עסקת טיעון’ – פרקליטים בכירים הציעו זאת לנתניהו יותר מפעם אחת – בתחילת הדרך, עוד אפשר היה לנתניהו להתפטר גם מכתב אישום באמצעות התפטרות מכובדת מתפקידו – כפי שנהג בשעתו נשיא המדינה (אז) עזר וייצמן ז”ל. אילו רצה נתניהו באמת לדאוג לעצמו היה מקבל הצעות אלה כבר בשלבים הראשונים וחוסך לעצמו ולמשפחתו את כל הביזיונות על ידי פרישה מכובדת, שהייתה משאירה את הישגיו הגדולים על דפי ההיסטוריה.

התעקשותו ומאבקו העיקש לאחוז בשלטון בכל מחיר תוך כדי מאמץ כביר לשמור גם על אמון הציבור, וגם לזכות במשפטו, רק פוגעות בו ובמשפחתו, וגם במורשתו.
ההסבר הרווח כאילו נתניהו מכופף את האינטרסים של הציבור לצרכיו האישיים הוא מטופש, ואפילו גדולי יריביו אינם חושבים שהוא טיפש – אילו רצה לדאוג לצרכיו האישיים היה מתפטר בכבוד לפני שנתיים. אפילו היום עדיפה לו (ולכולנו) התפטרות מכובדת תמורת מחיקת אישום ה’שוחד’, ועונש שאין בו קלון ולא כלא.

אולם בנימין נתניהו אינו מוכן בשום פנים ואופן להודות אפילו בסעיף קל של ‘הפרת אמונים’, והוא נלחם בכל כוחו כדי לנצח גם במשפט, וגם בהנהגה.
זהו קרב מדהים שמתנהל על שפת התהום ממש!

שגיאה חמורה אחת ומישהו ייפול לתהום – או בנימין נתניהו ועמו תומכיו המושבעים – או אביחי מנדלבליט ופרקליטיו ותומכיהם המושבעים – אם נתניהו יזכה במשפט אי אפשר יהיה למנוע ועדת חקירה על התנהלות החקירות והפרקליטות. מאידך, אינני רואה שום סיכוי שנתניהו יסכים להודות בסעיף אשמה כלשהו, ואין שום טעם להמשיך לרמוז לו, שיש מוצא עבורו ב’עסקת טיעון’.
מדהים לגלות, שדווקא מנדלבליט חוזר ומזכיר נכונות ל’עסקת טיעון’, כאילו כל החקירות והאישומים לא נועדו לניהול משפט באמת, אלא רק כדי להשיג התפטרות של נתניהו ב’עסקה’, בלי משפט.

תחושה זו מתחזקת בכל פעם שבית המשפט מגלה עוד כשל בכתבי האישום ושולח את הפרקליטות לסיבוב נוסף של ‘תיקון’ כתבי האישום. זה כבר קרה שלוש פעמים.
כבר כתבתי עם הגשת כתבי האישום על ‘שוחד בסיקור תקשורתי’ (אישום חסר תקדים בכל העולם), שעסקאות עדי המדינה הן עצמן עסקאות שוחד חמורות, ובמיוחד מפני שלא מדובר בתיקים אלה בהקלה בעונש (כמקובל בעדי מדינה), אלא בחסינות מתביעה ובחיסיון על חומרי חקירה אישיים. מי יודע מה עוד ייחשף במשפט עצמו.

לכן אני קורא ליועמ”ש ולפרקליטות לשקול מחדש את דרכם לפני שיפילו את נתניהו לתהום, או ייפלו לתהום בעצמם – תבקשו דווקא אתם דחייה במשפט לשם בחינה מחודשת, בסיוע רשמי של משפטנים עצמאיים, כדי למנוע אסון –
בניגוד לכתבי המשפט שכבר הרשיעו את נתניהו בתחילת הדרך, רוב הציבור במדינת ישראל דווקא יראה מהלך כזה בעין טובה של דאגה לטובת הציבור ולטובת המדינה.

קו התהום – פרק ג’

קוד ידוע בכל המדינות, שהסמכות היחידה להפעיל כוח, צבאי או משטרתי, היא בידי המדינה, ואם יש כוחות נוספים שמפעילים כוח אלה הם ארגוני טרור או כנופיות פשע – במקום שכוחות כאלה מצליחים להפעיל כוח לצד המדינה, המדינה נחלשת, אחיזתה בשטח מתערערת, ובמקומות רבים המדינה פשוט מתרסקת (כמו בלבנון ובסוריה).

סיבה מכרעת לכישלון הפלסטיני המתמשך במשך מאה שנה היא הפיצול שלהם לארגוני טרור שונים, כך שכל הסכמה עם ‘מנהיגים’ שלהם מופרת מיד על ידי ‘ההתנגדות’, ולכל ארגון, מחסני הנשק (והטילים) שלו.

יש בתוכנו קבוצות של קנאים, וחלק מנוער הגבעות פועל בשמם, אשר חושבים, שמדינת ישראל, צה”ל וכוחות הביטחון, נכשלו כליל מול הטרור הפלסטיני בעיקר באבטחת התנועה בכבישי יהודה ושומרון, ולכן אין ברירה אלא לצאת לכבישים ולהשיב מלחמה – המטרה שלהם היא להפחיד את האוכלוסיה הפלסטינית כדי שתפסיק את תמיכתה המוחלטת בזורקי האבנים ובקבוקי התבערה שלהם, וגם להלחיץ את כוחות הביטחון של מדינת ישראל, כדי שיפעלו בתקיפות יעילה נגד הטרור הזה.

יש בתפיסתם שתי טעויות חמורות ומסוכנות –
רוב הפלסטינים מתנגדים לטרור בשקט, כי הם מעדיפים לעבוד בישראל, להתפרנס כראוי ולחיות חיים טובים יחסית, אך כוחם מול ארגוני הטרור שלהם, אפסי. הפיגועים נגדם בכבישים רק יגדילו את תמיכתם בארגונים הקיצוניים. כך היה תמיד.
אם יקומו ארגוני טרור נגדי בתוכנו כדוגמת הלח”י בימי המנדט, ויתלקחו אירועי נקמה ו’תג מחיר’, כוחות הביטחון של מדינת ישראל יורידו פרופיל, ואנו עלולים לאבד חלק גדול ממה שבנינו בהרי ארץ אבותינו –
כך היה במרד נגד הרומאים – הקנאים הובילו לחורבן ירושלים (כאשר צבא יהודי בן 20 אלף לוחמים עמד משותק מן הצד); אחר כך הובילו הקנאים גם לחורבן ביתר.

אילו נמשכה המלחמה הפנימית בין ההגנה, אצ”ל ולח”י מדינת ישראל לא הייתה מתקיימת.
כל זה כבר כתוב בתורה –
יעקב אבינו עזב את שכם בעקבות הטבח של שמעון ולוי, שנועד לנקום על חטיפת דינה ועל האונס ולהרתיע – בסוף ימיו גם שלל משבטי הקנאים את זכותם לנחלה משלהם בארץ אבותיהם. כל ספר (כמו ‘תורת המלך’) שמצדיק את שמעון ולוי ושואב מהם השראה נגד יעקב אבינו, הוא ספר קנאי, שסותר את התורה לגמרי. הניסיון להיתלות ברמב”ם לשם הצדקת שמעון ולוי הוא פירוש מוטעה וגם טעות הלכתית חמורה, בפרט כאשר הרמב”ן חלק על הרמב”ם בעניין זה – ספרי הקנאים אינם מצטטים את הרמב”ן, ובכוונה.

מי שמדבר בגלוי על משטרת ישראל ועל כוחות הביטחון במונחים של ‘רשעים’, הוא לא ‘ימין קיצוני’ אלא ‘שמאל קיצוני’, שעלול לדחוף את מפעל ההתיישבות לתהום.

אינני יודע מה קרה בדיוק במרדף המשטרתי שבו נהרג למרבה הכאב והצער, אהוביה סנדק ז”ל, אבל ברור שאסור לפי ההלכה לנהוג ברכב בלי רישיון, ואסור לפי ההלכה לברוח ממשטרת ישראל, כשם שאסור למשטרה להתנגש בכוונה במכונית בורחת.
רבנים בעלי השפעה –
עצרו נא את הקנאים מניסיונם האווילי והמסוכן להחליף את צה”ל וכוחות הביטחון, כי השיטה הזאת עלולה לסכן את מפעל ההתיישבות כולו, והיא גם הפך התורה.