הגִלבּוֹעַ – 'כתף שאול', ועמק יזרעאל
מקורות:
נחלת יששכר – בראשית מ"ט, יד-טו; יהושע י"ט, יז-כג; כ"א, כח-כט;שוּנֵם/שוּלֵם (=סוּלֵם) – יהושע י"ט, יח; מלכים-ב ד', ח-לז; שיר-השירים ז', א;מלחמת גדעון – שופטים ו', לג-לה; ופרק ז' כולו;מלחמת שאול וקינת דוד – שמואל-א כ"ט, א; פרק ל"א כולו; שמואל-ב א', ד-ו, יז-כז.
1. מבט על נחלת יששכררקע ומקורות: גלבוע לא נושק לתבור, אבל המבט מלמעלה על נחלת יששכר מקצה הגלבוע (מול גבעת המורה) בהחלט נושק למבט על נחלת יששכר מן התבור – גם העמק, וגם רמת יששכר שמצפון לעמק, מתחברים למראה פורה ומעובד, שדות חרושים ושדות ירוקים – בהחלט מובן התיאור בברכת יעקב (בראשית מ"ט, יד-טו) – "וַיַרא מְנֻחה כי טוב, ואת הארץ כי נָעֵמה"; על שבטי זבולון ויששכר כתוב בברכת משה (דברים ל"ג, יח) – "שמח זבולֻן בצאתך (למלחמות, למסחר), ויששכר באֹהליך"; על מאפיין מיוחד של יששכר באוהליו נאמר (דברי-הימים-א י"ב, לג) – "ומבני יששכר יודעֵי בינה לָעִתים (=לחישוב מועדי הלוח והחגים), לדעת מה יעשה ישראל" – חישוב מועדי הלוח והחגים היה תמיד חיוני בעיקר לחקלאים, כי עונות החקלאות תלויות לרוב בשנת השמש, בעוד חגי יציאת מצרים נקבעו בתורה לפי חודשי הירח (ראו ספרי 'זכור ושמור' על הלוח והחגים); אך במדרשים ובפרשנים על ברכת משה ליששכר כבר מתוארים בני יששכר כיושבים באוהלי תורה "לדעת מה יעשה ישראל", כאשר זבולון ונפתלי נלחמים עבורם, וגם מביאים "שֶפַע יַמים יִינָקוּ";
שאלות לעיון ולמחשבה:
• מקום המערכה של יהושע בן-נון נגד קואליציית יבין מלך חצור ומלכי כנען שנשמעו לו, היה "אל מֵי מֵרוֹם" (יהושע י"א ד-ה), ששימש שטח כינוס לצבאות הכנעניים לקראת מלחמה נגד בני ישראל אשר חנו בבקעת הירדן, אך הפתיעו את הכנענים בשטח הכינוס שלהם, והניסו אותם צפונה (י"א ז-ח); הזיהוי של "מֵי מֵרוֹם" נתון במחלוקת גדולה – נסו לבחון 3 הצעות זיהוי, שהוצעו במחקר – וסמנו במפות שלכם את הזיהוי הנראה לכם עדיף מבין השלוש – סביבת החולה – סביבת מָרוּן א-ראס בדרום לבנון – רמות יששכר, מצפון לעמק בית-שאן – (לפי השיקולים הבאים): נוחות סבירה של הגעת מרכבות מלחמה מחצור, מעמק עכו (=אַכשָף, שבנחלת אשר), ומחוף הכרמל (=דוֹר), לשטח כינוס משותף לקראת התקפה מתואמת נגד בני ישראל בבקעת הירדן; שטח מטרה שיהושע יכול היה לתקוף בהפתעה; בריחה דרמטית לשני כיוונים – "עד בקעת מִצפֶּה מזרחה" (ככל הנראה בקעת הלבנון), "ועד מִשְׂרְפוֹת מים" (ככל הנראה ראש הנקרה) בדרך אל "צידון רבה"!
• איך המבט על נחלת יששכר מסייע לנו להבין את המשל – "יששכר חֲמֹר גָרֶם רֹבֵץ בין המִשְפְּתָיִם"? למה 'חמור'? למה 'רובץ'?
• "מִשְפְּתָיִם" הם מקומות מבודדים וגבוהים (ראו במדבר כ"ג, ג – "וילך שֶפי" = לבדו; ירמיהו ג', כא – "קול על שְפָיִים נשמע"; ירמיהו י"ד, ו) – האם כוונת הפסוק לגלבוע ולתבור, שנחלת יששכר 'רובצת' ביניהם? ולמה 'חמור'?
• מה היה המחיר של התנחלות שבט יששכר בעמק הטוב והפורה? – "וַיֵט שכמו לִסְבֹּל ויהי למַס עֹבֵד" – מי עבד למי? מי שלט אז בעמק? • מה אפשר ללמוד מרשימת ערי העמק, שבני ישראל לא יכלו לכבוש בימי יהושע והשופטים? – "ולא הוריש מנשה את בית שאן ואת בנותיה, ואת תַעְנַךְ ואת בְּנֹתָיהָ ... ואת יושבי מְגִדוֹ ואת בנותיה, וַיוֹאֶל הכנעני לשבת בארץ הזאת (=בהסכמה מאולצת של בני ישראל); ויהי כי חָזַק ישראל (=מתי?), וישם את הכנעני לָמַס, והוֹרֵש לא הוֹרישוֹ" (שופטים א', כז-כח);
• מי שם את בני העמים שנותרו בארץ ל"מס עֹבֵד" (מלכים-א ט', כ-כא); מי משל ב"תַעְנַךְ ומְגִדוֹ וכל בית שאן" (מלכים-א ד', יב)?!,
• אלו שבטים לחמו עם דבורה וברק? (שופטים ד', ו, י; ה', יח) – שדה המערכה בנחל קישון, באיזו נחלה הוא? (ראו יהושע י"ט, כ) – מדוע יששכר לא נלחם? – ראו מה שרה עליו דבורה (שופטים ה', טו) – "ושָׂרַי ביששכר עם דבֹרה, ויששכר כֵּן ברק, בָּעמק שֻלַח ברגליו" (=עבד בשדות שלחין והשקה ברגליו) – האם יששכר יכול היה להילחם? – שימו לב שדבורה (ה', כג) השמיעה ביקורת חריפה על שבטים רחוקים ואדישים ש"לא באו לעזרת ה'... בַּגִבּוֹרים", אך יששכר אינו כלול ביניהם;
מלחמת גדעון – עין חרוד וגבעת המורה
רקע ומקורות:
"... ויחנו (גדעון והעם) על עֵין חֲרֹד, ומחנה מדין היה לו מִצפון, מִגבעת המורה, בעמק" (שופטים ז', א; הפיסוק לפי הטעמים) – רבים פירשו פסוק זה כאילו כתוב בו, 'מצפון לגבעת המורה', ואף ניסו לזהות את 'עֵין דֹאר' עם הכפר 'אינדאר' (שעל אדמותיו הוקם קיבוץ 'עין דור'); מערכת גדעון נתפרשה גם בהשראת מזמור תהילים (פ"ג, י-יב), בו התפלל אסף לישועת ישראל מכל אויביו מסביב, וביקש מה' ניצחון מכריע – "עֲשֵׂה להם כמִדיָן, כסיסרא כיָבין בנחל קישון; נשמדו בעֵין דֹאר, היו דֹמֶן לאדמה; שיתֵמוֹ נְדיבֵמוֹ כְּעֹרֵב וכִזאב, וכְזֶבַח וכְצַלמֻנַע כל נְסיכֵמוֹ" (=שים את מנהיגיהם כמו מנהיגי מִדיָן, שחוסלו) – אבל –המדינים בעמק לא נשמדו אלא ברחו! המזמור צירף יחד כמה מלחמות, ולא ברור מה קרה ב'עֵין דֹאר' – 'עֵין דוֹר' (להבדיל מהעיר 'דוֹר' שלחוף הכרמל, ראו לעיל), היא מקומה של בעלת האוב, אליה פנה שאול בייאושו (שמואל-א כ"ח, ז), והיא מסמלת את מפלת שאול, ולא את ניצחון גדעון; גם קשה לחשוב, ששאול הלך מעמק יזרעאל צפונה, אל מעבר לצבא פלשת;באזור הכפר 'אינדאר' לא נמצאו שרידים קדומים, בפרט לא מימי השופטים (ברזל 1);והעיקר: בפסוק כתוב, ש"מחנה מדין היה לו (=לגדעון) מצפון [אליו], [במורד] מגבעת המורה בעמק (=יזרעאל) – כלומר, מצפון לגדעון, אך מדרום-מזרח לגבעת המורה! לכן, מהתצפית ב'כתף שאול' רואים את כל שדה המערכה –גדעון ולוחמיו חנו בעין חרוד, ממש מתחת ל'כתף שאול'. מחנה מדין חנה מצפון להם, בעמק, מתחת לגבעת המורה (ממזרח לעפולה), על הדרך הראשית של העמק, שהייתה דרך בינלאומית חשובה; אחרי ההפתעה בהסתערות הלילית של 300 לוחמי החוד (='הסיירת') של גדעון, ברחו המדינים דרך "בית השִטה" (='שאטה'), ודרך "אָבֵל מחולה", אל מעברי הירדן. במקום התצפית (ב'כתף שאול), חיכו כנראה אלפי הלוחמים שלא שוחררו הביתה – "מי יָרֵא וחָרֵד יָשֹב ויִצְפֹּר מֵהר הגלעד" (ז', ג; ייתכן, שהכפר ג'לוד שישב על 'כתף שאול' שמר על השם 'הר הגלעד', לא בגלעד שבמזרח, אלא בצמוד לשדה המערכה), והצטרפו למרדף, ולקרב ההכרעה, שהרחיק את המדיָנים לחלוטין, אל מעבר לירדן, ופגע קשות בכוחם.שאלות לעיון ומסקנות:
• אלו שבטים נלחמו עם גדעון? (ראו שופטים ו' לד-לה; ז', כג עד ח' ג) – איזה שבט כעס שלא הזעיקו אותו מתחילת המערכה? – כל המערכה בנחלת יששכר, והוא לא נזכר! מדוע? (ראו לעיל);
• לפי הניתוח שברקע, היכן היה "מחנה מִדיָן" במלחמת גדעון? • מדוע גדעון חשש כל כך מפני הקרב אחרי שנאספו לקריאת שליחיו גם לוחמי אשר זבולון ונפתלי מצפון, וגם לוחמי מנשה מדרום, רבבות לוחמים (שופטים ו', לג-לד)?
• מדוע, גם אחרי האותות והבטחת ה', לא היה בטוח בעצמו עד ששמע באוזניו את השומרים המדיָנים, עד כמה הם פוחדים ממנו?
• ככל הנראה מהכתוב בסוף הסיפור (ח', יח-יט) – שליחי גדעון היו אחיו, והם נתפסו ונהרגו בתבור (ראו לעיל ב'הר תבור'), ולא חזרו אליו – איך מוסברת חרדת גדעון כאשר שליחיו לשבטי הצפון לא חזרו, והוא לא ידע אם נענו שבטי הצפון לקריאתו, והיכן הם?
• מה יכלה לחולל רק ההפתעה של 300 הלוחמים בלילה? איך התלכדו כל הכוחות למרדף ההכרעה?
'שוּנֵם' = 'שוּלֵם' = 'סוּלֶם'
רקע ומקורות:
ממזרח לעפולה נמצא הכפר 'סוּלֶם', שלא קשה לזהות אותו מ'כתף שאול', והוא מקום העיר הקדומה 'שוּנֵם', עיר מלוכה כנענית שחרבה כנראה במלחמות כנעניות פנימיות (לפי תעודות שנמצאו במצרים בארכיון אל-עַמַרנה); ייתכן, שחורבנה בתקופה הכנענית פתח לשבטי ישראל, ובפרט לשבט יששכר, את עצם הכניסה לנחלתו בעמק יזרעאל; 'שוּנֵם' מוכרת מהסיפור (מלכים-ב ד') על האשה השוּנַמית החשובה, שתמכה באלישע הנביא, זכתה לילד בברכתו מעבר לכל ציפיה, ואחר כך, לפי קריאתה הנואשת, החיה אלישע את הילד שמת מחום קציר, בדרך שדומה עד מאד להחייאה בימינו (מלכים-ב ד' לד-לה), אבל לא הייתה ידועה בעולם העתיק; חילוף ההגאים הקרובים ('ש' ו'ס'; 'נ' ו'ל') בשימור שם המקום בערבית ('שוּנֵם'='סוּלֶם'), מעלה לפנינו אפשרות מרתקת – אולי "השוּלַמית" היפה משיר-השירים (ז', א), ו"השוּנַמית" שתמכה באלישע, גדלו באותו המקום – ר' אֶשתוֹרי הפַּרחי, יחיד ומיוחד בין חכמי הראשונים, עלה לארץ לפני כשבע מאות שנה (ה' ע"ג 1313), תר וחקר אותה במסעותיו, וכתב את ספרו, 'כפתור ופרח' (על הלכות ארץ ישראל) בבית שאן! הוא היה בטוח לחלוטין (לפי השם הקדום שבפי הערבים), שבית השונמית היה בכפר 'סוּלֶם' מצפון ליזרעאל (כפתור ופרח, פרק י"א); שאלות לעיון ולמחשבה:
• הבה נפתח ונקרא בשיר-השירים (ז') – האם יש אחיזה בתיאור לזיהוי 'שוּנֵם' = שוּלֵם = 'סוּלֶם'?
• האם באמת, "השוּלַמית" היפה משיר-השירים, ו"השוּנַמית" שתמכה באלישע, גדלו באותו המקום?
מטיילים שימו לב לתשובה: השיר הזה בשיר-השירים בנוי כולו על טיולים בארץ, וכל היופי נשקף דרך הארץ – מירושלים ומתִרצה (ו', ד), שמזוהה בעמק מצפון להר כביר (=אֵלוֹן מוֹרֶה, נוף עוצר נשימה!) יורד השיר המטייל אל "גִנַת אגוז, לראות בְּאִבֵּי הנחל (=כפות עצי תמר טבעיים), לראות הֲפָרְחה הגפן, הֵנֵצוּ הרִמֹנים" (ו', יא) – ירידה זו יכולה לרמז לטיול מעורר השראה, למשל מנחל תִרצה אל בקעת הירדן ואל עמק יזרעאל; ההמשך (ז', א) מחזק קריאה זו בבירור – "שוּבי שוּבי השוּלַמית (=מִ'שוּלֵם'), שוּבי שוּבי ונֶחֱזֶה בך (=למשל, ממרומי הגלבוע) – מה תֶחֱזוּ בשוּלַמית כִּמְחֹלַת המַחֲנָיִם" – הרי היא כבר רצה כמו צביה קלת רגלים אל מְחוֹלה (ממש כמו מחנה המִדיָנים בבריחתם מגדעון), והגיעה עד מַחֲנָיִם בעבר הירדן, העינים שלה כמו "בְּרֵכוֹת בחֶשבון", עיר סיחון המפורסמת בעבר הירדן, האף "כמגדל הלבנון, צופה פני דמשק", והראש "ככרמל", והוא צופה על תעשיית 'התכלת והארגמן' – זהו טיול מהיר על פני נופי הארץ היפהפיה, כאשר 'שוּלֵם' של "השוּלַמית" היא תחנה חשובה בסיור המופלא, תחנה הצופנת ניסיון בלתי אפשרי לעצור את מרוץ הצביה החומקת. לפי זה, אכן "השוּלַמית" ו"השוּנַמית" יחד בעמק, מתחת לגבעת המורה, במיוחד לעיני הצופים מכתף שאול מלמעלה, או המביטים מתל יזרעאל צפונה. 4. מלחמת שאול ונפילתו – קינת דודרקע ומקורות, ושחזור המערכה: מלחמת גדעון ברורה, ולא קשה 'לראות' מ'כתף שאול' את כל שלבי המערכה, כמו שרואים את המרחב כולו בבהירות מדהימה. לא כן מלחמת שאול ונפילתו, שהיא עמומה. הסיפור המקראי מאריך ומפרט ברקע ובסיבות העמוקות, אך מקצר מאד בתיאור הקרב עצמו, וגם שם אנו מוצאים תיאורים סותרים – "וַיִקָבצוּ פלשתים וַיָבֹאוּ ויחנו בְשוּנֵם – וַיִקבֹּץ שאול את כל ישראל, ויחנו בַּגִלבֹּעַ; וַיַרא שאול את מחנה פלשתים, וַיִרָא, ויחרד לִבּוֹ מאד; ..." (שמואל-א כ"ח, ד-ה); ולעומת זה (שמואל-א כ"ט, א-ד, יא): "וַיִקבְּצוּ פלשתים את כל מחניהם אֲפֵקה (=ראש העין), וישראל חֹנים בָּעַיִן אשר ביזרעאל; וסַרנֵי פלשתים עֹבְרים למאות ולאלפים, ודוד ואנשיו עֹבְרים באחרונה עם אכיש; ויאמרו שרי פלשתים: מָה העִברים האלה? ... ולא יֵרֵד עמנו במלחמה, ולא יהיה לנו לשטן במלחמה, וּבַמֶה יִתרַצֶה זה אל אֲדֹניו? הֲלוֹא בראשי האנשים הָהֵם (=אנשינו העוברים בסך); ... וַיַשכֵּם דוד הוא ואנשיו... לשוב אל ארץ פלשתים, ופלשתים עלו יזרעאל". שאול היה איש מסודר, אחראי ויעיל, איש מעשה שלא הרבה לדבר, ובניגוד לדוד, וודאי לא שר ולא ניגן; הוא הקים ממלכה בלי שום בסיס קודם, כמעט 'יֵש מֵאַיִן', אבל מעולם לא היה איש של הפתעות נועזות כמו פשיטות ליליות על כוחות הפלשתים בעמק ממרומי הגלבוע; מאידך, שאול לא יכול היה 'להפקיר' את המעבר האסטרטגי של הדרך הראשית בעמק מתחת ליזרעאל, כי השולט בו שולט בצפון הארץ; במעבר הזה יכלו הפלשתים לנַתֵק את שבטי הגליל – יששכר וזבולון, אשר ונפתלי – משבטי בית יוסף, מנשה, אפרים ובנימין, בהר המרכזי; 'הפקרת' המעבר אפילו לזמן מסוים נראתה לשאול מסוכנת מאד; הפלשתים לא היו רוכבי גמלים כמו המדיָנים, אלא צבאות רכב ופרשים, ונסיגה מהמעבר הייתה מעניקה לפלשתים ניצחון אסטרטגי; ככל הנראה, בשלב הראשון של המערכה הצליח שאול לרדת מן הגלבוע, לתפוס את עין יזרעאל, ולהשתלט בזה על קטע חיוני מהדרך הראשית העוברת בעמק; הצלחה זו הייתה מוכרחה לעורר חרדה במחנה פלשתים בשוּנֵם, צפונה משם; נראה ברור, שבשלב הבא והמכריע התכוון שאול לכבוש את שוּנֵם ולהשיג הכרעה בשליטה על הדרך ועל העמק כולו; מהלך צפוי זה עורר הפלשתים למלחמה בסדר גודל אחר – הם ראו שמחנה שוּנֵם והשליטה בעמק בסכנה ממשית, ערכו גיוס חרום של "כל מחניהם", והגיוס הזה התארגן באֲפֵק (=ראש העין) – וכאן הגיע תורו של דוד, לנסות להיחלץ ממצבו כ'אויב' לשאול על ידי הצלת שאול וממלכתו בהכרעה היסטורית – דוד ניסה לנצל את האֵמון שרכש אצל אָכיש מלך גת, כדי להכריע את הצבא הפלשתי מתוכו ולהציל את שאול (ואת בריתו ושבועתו עם יהונתן!), אך סרני פלשתים חשפו את כוונותיו והרחיקוהו – ברגע ההכרעה נותר שאול לבדו (כעונש נורא, תוצאה העימות עם דוד ורדיפתו עד בריחתו לפלשת); שאול כבר מיצה את הכוח הצבאי שהיה לו, ואילו הפלשתים גייסו תגבורת עצומה, והוציאו ממנה את 'הגייס החמישי'; התגבורת הפלשתית העצומה תקפה את צבא שאול בעין יזרעאל והכריעה אותו – "ופלשתים נלחמים בישראל, וַיָנֻסוּ אנשי ישראל מפני פלשתים ויפלו חללים בהר הגלבע"; (שמואל-א ל"א, א) – שאול ובניו, וכל מי ששרד מההתקפה, ניסו לברוח אל מרומי הגלבוע ('כתף שאול' והלאה), מתוך ידיעה ברורה, שצבא הרכב הפלשתי לא יוכל לטפס לגלבוע, ומול חיילים רגליים יוכלו להתגונן, להתבצר, ולתקוף שוב את הפלשתים בעמק בהזדמנות (שכבר לא תגיע); כאן אנו מגיעים אל הנורא מכל: "וַיַדבְּקוּ פלשתים את שאול ואת בניו, וַיַכּוּ פלשתים את יהונתן ואת אבינדב ואת מַלכּי-שוּעַ בני שאול" (ל"א, ב) – יהונתן, יחד עם אבינדב ועם מַלכּישוּעַ, שלושת הבנים, נצמדו לאביהם (אולי בפקודתו, ואולי ביוזמתם) כנראה, כדי להגן ולשמור על אביהם (מתוך הרגשה עמוקה, שמצבו הנפשי קשה), ולנסות להגיע אל מרומי ההר – אולם "הרכב ובעלי הפרשים הִדבִּקֻהוּ" (שמואל-ב א', ו), שלושת הבנים, שנצמדו לאביהם להצילו, נפלו, "ויקח שאול את החרב וַיִפֹּל עליה; ... וימת שאול ושלֹשת בניו ונֹשֵׂא כֵלָיו, גם כל אנשיו, ביום ההוא יחדו" (שמואל-א ל"א, ד-ה) – בשלב הקריטי ביזרעאל ובגלבוע, היה חָסֵר דוד עם תעוזתו ועם גדודו, בהפתעה, בעורף הפלשתים – כאשר הביא נער "עמלקי" את נֵזֶר שאול אל דוד, קרע דוד את בגדיו עם כל אנשיו, "וַיִספְּדוּ וַיִבכּוּ וַיָצֻמוּ עד הערב על שאול ועל יהונתן בנו, ועל עַם ה' ועל בית ישראל כי נפלו בחרב" (שמואל-ב א', י-יב). שאלות לעיון ולמחשבה: בספר הביתה (על קיבוץ אפיקים ומייסדיו) סיפר אסף ענברי גם על צבי ברנר, שהיה מלווה צמוד לצ'רלס אורד וינגייט, הקצין הבריטי אוהב התנ"ך והציונות – כאשר נסעו למרגלות הגלבוע, היה וינגייט פותח בשיחה אישית עם שאול המלך, כמי שעומד מולו על קצה הגלבוע; וינגייט היה מתחנן אל שאול, שלא יֵרֵד למטה, שלא ינסה להילחם עם הפלשתים בדרך המלחמה שבה הם חזקים; וינגייט היה מציע לשאול להישאר במרומי הגלבוע, ולהכות בהם בפשיטות הפתעה, בדרך בה אימֵן הוא את 'פלוגות הלילה' של הפלמ"ח.אחד הקטעים המרגשים שקראתי.
• מדוע שאול ירד לעמק?
• מדוע לא נהג כגדעון (באותו אזור), בפשיטת לילה עם 300 לוחמים מעולים, כשאר הלוחמים מחכים על הגלבוע לרגע של בריחה ומנוסה?
• האם ההבדל נעוץ באופיו של שאול (לעומת גדעון), או באופי התקופה ובאחריות הממלכתית של שאול? האם יונתן בן שאול ודוד היו יכולים לנהל אחרת את המערכה? • היכן נקבצו פלשתים – בשונם או באפק?
• היכן חנו שאול וצבאו – בגלבוע או בעין יזרעאל?
• האם מתקבל על דעתכם, שאלו שני תיאורים מ'מסורות' שונות, שחוברו יחד? או סביר יותר שאלו שלבים שונים של המערכה?
• האם תציעו שחזור אחר של שלבי המערכה? או נראה לכם השחזור המוצע לעיל?
• מי שיורד מ'כתף שאול' לעין יזרעאל, או עולה מעין יזרעאל ל'כתף שאול' יכול לנסות ולהבין באיזה נתיב (קצר ותלול?) ברחו הישראלים מעין יזרעאל, באיזה איגוף (ארוך ומתון?) שעטו רכבי פלשת והשיגו, והיכן בדיוק נפלו שאול ובניו –
• חפשו את המקום בשיפוע המתון (=נורית?) בו רכב ופרשים עדיין יכלו לדהור, להדביק ולהכות, במרחק קצר מהמדרון התלול, אליו ככל הנראה לא הצליחו שאול ובניו להגיע;
• האם השחזור המוצע בזה תואם לכל רמזי הפסוקים? האם הוא מתקבל על דעתכם?
• האם המרחב מסייע להבנת הסיפור המקראי? האם הייתה דרך לחימה אחרת שיכלה להביא לתוצאות אחרות?ולסיום – קראו שם את קינת דוד (שמואל-ב א', יז-כז), וגם את שירו של אלתרמן ('הנה תמו יום קרב וערבו') – וחשבו גם על מלחמות העצמאות –
• האם צה"ל יכול לחזור ולנהוג תמיד כמו 'פלוגות הלילה' של הפלמ"ח?
• במלחמת העצמאות התעקש דוד בן-גוריון על כיבוש לטרון בגלל הדרך לירושלים הנצורה; צה"ל הצעיר נכשל מול לטרון שוב ושוב;
• ירושלים ניצלה בדרך 'בורמה', דווקא בשיטות 'פלמ"ח';
• האם אתם מכירים קרבות הכרעה נוספים שצה"ל ניצח בהם דווקא בשיטות ההן?
יזרעאל – המעין והדרך, התל והעמק
רקע ומקורות:
ככל הידוע לנו, בתקופות הכנעניות לא נזכרה 'יזרעאל' (במקורות מצריים ואחרים), וגם לא נמצאו שכבות כנעניות בתל יזרעאל – פירוש הדבר הוא, שהשליטה על הדרכים בצומת הקריטית של העמקים הייתה כנראה מהעיר 'שונם', שמצפון, מתחת לגבעת המורה (ראו לעיל); חורבנה של 'שונם' הכנענית (ביד מלך שכם; ראו לעיל) יצר פרצה בחומת השליטה על העמק, ולפרצה הזאת נכנסו שבטי ישראל (ואחר כך גם המדיָנים) – לכן, יזרעאל קמה כעיר שליטה ישראלית בצומת דרכי העמקים הדרומית – ברשימת הערים הכנעניות שגם בני מנשה החזקים לא הצליחו לכבוש, היא לא נזכרת – אבל ברשימות ישראליות היא מתחילה להופיע – "ויהי למנשה ביששכר ובאשר – בית שאן ובנותיה, ויִבלְעָם ובנותיה, ואת יֹשבֵי דֹאר ובנותיה, ויֹשבֵי עֵין דֹר ובנותיה, ויֹשבֵי תַענַך ובנֹתיה, ויֹשבֵי מְגִדו ובנותיה, שְלֹשֶת הַנָפֶת (=הנפות); ולא יכלו בני מנשה להוריש את הערים האלה ..." (יהושע י"ז, יא-יב; ובדומה, שופטים א', כז); "וַיֹאמרוּ בני יוסף [אל יהושע]: לא יִמָצֵא (=לא יספיק) לנו ההר, ורכב ברזל בכל הכנעני הַיֹשֵב בארץ העמק, לאשר בבית שאן ובנותיה, ולאשר בעמק יזרעאל" (יהושע י"ז, טז); "ליששכר יצא הגורל הרביעי, לבני יששכר למשפחותם; ויהי גבולם: יזרעאלה והַכְּסֻלוֹת ושוּנֵם; ..." (יהושע י"ט, יז-יח); במלחמת דבורה וברק יששכר לא נלחם, וכך גם במלחמת גדעון, אבל "עמק יזרעאל" נזכר כמקום המערכה, בנחלת יששכר: "וכל מדיָן ועמלק ובני קֶדֶם נאספו יחדו, ויעברו ויחנו בעמק יזרעאל" (שופטים ו', לג); במלחמת שאול האחרונה, כבר הצליח שאול בשלב הראשון (ראו לעיל) להשתלט על עין יזרעאל: "וישראל חֹנים בָּעַיִן אשר ביזרעאל" (שמואל-א כ"ט, א), אבל מחנה פלשתים המתוגבר הניס אותם מיזרעאל אל הגלבוע, ושאול ובניו נפלו (ראו לעיל); אך למרות האסון הכבד, כבר אצל בן שאול הפכה יזרעאל לחבל ממלכתי: "ואבנר בן נר שר צבא אשר לשאול לקח את איש בֹּשֶת בן שאול וַיַעֲבִרֵהוּ מַחֲנָיִם; וַיַמלִכֵהוּ אל הגלעד ואל האֲשוּרי (=נחלת אשר) ואל יזרעאל (=נחלת יששכר), ועל אפרים ועל בנימִן ועל ישראל כֻּלֹה" (שמואל-ב ב', ח-ט); ההכרעה מול פלשתים גם בשליטה על עמק יזרעאל כולו נפלה ככל הנראה על ידי דוד, ואכן רק בימי דוד נזכרו ביששכר לוחמים "גִבּוֹרֵי חַיִל", ו"גדודי צבא מלחמה" (דברי-הימים-א ז', א-ה); התוצאות נזכרו בשטח בארגון המחוזות בממלכת שלמה (מלכים-א ד', יב): "בַּעֲנָא בן אֲחילוּד [הניצב על] תַענַך ומגִדו וכל בית שאן... מִתַחַת (=יורד העמק מזרחה) ליזרעאל, מבית שאן [דרומה] עד אָבֵל מְחוֹלה, [ומערבה] עד מעבר ליקמעם (=יקנעם?!); לשיאה הגיעה יזרעאל במלכות אחאב (וכך ברור גם בממצאי החפירה בתל); במקרא מתואר השיא דווקא דרך חטאיו הקשים של אחאב (הכפוף לאשתו) מול "נָבוֹת היזרעאלי" (מלכים-א כ"א), ודרך נפילת יהורם בנו והשלכת גופתו "בחֶלקַת נָבוֹת היזרעאלי" (מלכים-ב ט') – קריסת ממלכת ישראל ושלטונה בצפון מתוארת בדברי הנביא הושע (א', ד-ה): "... כי עוד מעט ופקדתי את דמי יזרעאל על בית יֵהוּא [שלא נמצא ראוי בסופו להרג מלכי ישראל ויהודה ביזרעאל], והִשבַּתי מַמלְכוּת בית ישראל; והיה ביום ההוא, ושָבַרתי את קֶשֶת (=צבא) ישראל בעמק יזרעאל" [מול צבאות אשור]; (מלכים-ב ט"ו, כט; ישעיהו ח', כג); גם נבואת הנחמה (הושע ב', א-ג; כג-כה) מעלה על נס עתידי את יזרעאל, ובמיוחד את היום בו יתאחדו ביזרעאל גם ישראל וגם יהודה לעם אחד ולממלכה אחת, כעם הבוחר בה': "... ונִקבְּצוּ בני יהודה ובני ישראל יַחדָו ושָׂמוּ להם ראש אחד ועלו מן הארץ [למלוך יחד], כי גדול יום יזרעאל [באיחוד העם]; ... והיה ביום ההוא, אֶעֱנֶה נְאֻם ה', אֶעֱנֶה את השמים והם יַעֲנוּ את הארץ; והארץ תַעֲנֶה את הדגן ואת התירוש ואת היצהר והם יַעֲנוּ את יזרעאל; וזרעתיה לי בארץ, ורִחַמתי את לא רֻחָמָה, ואמרתי ללא עמי – עמי אתה, והוא יאמר א-להי". שאלות לעיון ולמחשבה:
• האם העתקת הצומת של העמקים משונם הכנענית ליזרעאל הישראלית העבירה גם את הדרך הבינלאומית מצפון העמק לדרומו?
• מאין הגיעה הדרך ליזרעאל מדרום? שימו לב לעיר "יבלעם" (=בלעמה, במעלה מעין גנים היא ג'נין, לעמק דותן); למה היה חשוב לישראלים להעביר את צומת העמקים, ליזרעאל?
• "... כרם היה לנבות היזרעאלי אשר ביזרעאל, אצל היכל אחאב מלך שֹמרון" (מלכים-א כ"א, א) – היכן היה כרם נבות, ביזרעאל או בשומרון? (ראו מלכים-א כ"א, יח-יט; כ"ב, לז-לח) – היכן הייתה חלקת נבות, בשומרון או ביזרעאל? (ראו מלכים-ב ט', כה-כו; ל-לז);
• נבות אמר לאחאב: "חלילה לי מה' (!) מִתִתי את נחלת אבֹתי לך"! (מלכים-א כ"א, ג) – שימו לב (בפסוקים הבאים, ד-ו) איך שינה אחאב את דברי נבות, תחילה לעצמו, ועוד יותר לאיזבל אשתו?
• האם הייתה לאחאב אפשרות חוקית (בדיני מלוכה) להפקיע נחלת אבות? (שימו לב לעדי השקר של איזבל); מדוע לא?
• יזרעאל בנחלת יששכר, ואילו שומרון בנחלת מנשה – איך היו לנבות היזרעאלי גם חלקה ביזרעאל, וגם כרם בשומרון? ועוד בסמוך להיכל המלך?
• האם ייתכן קשר בין "שֶמֶר אדֹנֵי ההר שֹמרון" (מלכים-א ט"ז, כה), שממנו קנה עמרי אבי אחאב את הר שומרון ובנה עליו את בירת הממלכה – לבין משפחת "שִמרון", הבן הרביעי של יששכר? (ראו בראשית מ"ו, יג; במדבר כ"ו, כד; ובמיוחד שופטים י', א על השופט "תולע בן פואה... איש יששכר, והוא יֹשֵב בשָמיר בהר אפרים");
• אם היה שיתוף נחלות יששכר בין יזרעאל לשומרון, אולי הייתה קרבת משפחה ונחלה בין אחאב לבין נבות? (כרם נבות "אצל" היכל אחאב)! האם ייתכן, שעמרי ואחאב היו משבט יששכר?
• לאחאב היו שני בנים ובת, מאיזבל – אחזיהו, יהורם ועתליה – בנבואת הושע יש להם כינויים – "לא עמי", "יזרעאל", לא רחמה" – נסו להסביר את משמעות הכינויים לפי המתואר על שלושתם בספר מלכים!
• האם היה סיכוי לאיחוד מלא בין שתי הממלכות יהודה וישראל בעקבות מרד יהוא והריגת שני המלכים, יהורם ואחזיה? מה קרה במקום זה?
• האם נבואת האיחוד, "ונִקבְּצוּ בני יהודה ובני ישראל יַחדָו, ושָׂמוּ להם ראש אחד" (הושע ב', ב) מתקיימת בימינו – "מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל"? האם יש קשר לאדמות יזרעאל, ולעמק יזרעאל?